אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּימָא זֵה שֶׁנִּכְנַס לַכְּנֶסֶת וּמְצָאָן עוֹמְדִין לִתְפִילָּה. אִם יוֹדֵעַ שֶׁיָּכוֹל לִגְמוֹר עַדשֶׁלֹּא יַתְחִיל שְׁלִיחַ צִיבּוּר לַעֲנוֹת אָמֵן יִתְפַּלֵּל. וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל. בְּאֵי זֶה אָמֵן אָֽמְרוּ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר שֶׁלְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ. וְ חַד אָמַר שֶׁלְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. בַּחוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
ומה כלי הדיוט וכו'. שהרי אינו מייבם:
אסורות ממש היו. לו כדאמר מפני שנשתמש בהן הדיוט:
מקלעתן וכו'. דס''ל שהיו מותרות לו לפי שאניסות היו מאבשלום אלא שאסר על עצמו במותר לו:
ותהיין צרורות וגו'. שאפילו אחרי מות דוד אסורות לכל:
תַּנֵּי הַהֶסְפֵּד וְכָל הָעוֹסְקִין בָּהֶסְפֵּד מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְלֹא לִתְפִילָּה. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהִפְסִיקוּ רִבּוֹתֵינוּ לְקִרְיַת שְׁמַע וְלִתְפִילָּה. 11a וְהָתַנִּינָן אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר. מַתְנִיתָא בְיוֹם רִאשׁוֹן. מַה דְתַנֵּי בְּיוֹם שֵׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
נמצאת פוגם בכבוד המלך. שגם ליבם אינו כבודו להקים על שם אחיו:
תני. בתוספתא דברכות פ''ב וגריס התם הסופד וכל העוסקין וכו':
והתנינן אם יכולין להתחיל ולגמור. עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו לקרות והאמרת דאפילו בתוך ההספד מפסיקין לק''ש:
מתני'. בהספד של יום הראשון ומה דתני בתוספתא מפסיקין ביום שני הוא:
תַּנֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָיוּ כוּלָּן עומְדִיוֹ בְּשׁוּרָה. מִשּׁוּם כָּבוֹד חַייָבִין. מִשּׁוּם אֵבֶל פְּטוּרִין. יָֽרְדוּ לְסֶפֶד. הָרוֹאִין פְּנִים פְּטוּרִין. וְשֶׁאֵין רוֹאִין פְּנִים חַייָבִין. וְהָדָא דְתַנִּינָן. כְּשֶׁמְנַחֵם אֲחֵרִים כָּל הָעָם עוֹבְרִין בְּזֶה אַחַר זֶה וְהַמְמוּנֶה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וְהָא דְתַנִּינָן. הַפְּנִימִין פְּטוּרִין וְהַחִיצוֹנִין חַייָבִין. כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מִשְׁפָּחוֹת עוֹמְדוֹת וְהָאֲבֵלִין עוֹבְרִין. מִשֶׁרָבַת תַּחֲרות בְּצִיפּוֹרִין הִתְקִין רִבִּי יוֹסֵי שֶׁיְּהוּ מִשְׁפָּחוֹת עוֹבְרוֹת וְהָאֲבֵלִין עוֹמְדִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל דְּסוֹפֶפְתָּא. חָֽזְרוּ הַדְּבָרִים לְיוֹשְׁנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ואביגיל ובת שבע. זהו בית אדוניך וכלומר שהנביא רמז לו שאינו מוכיחו על דבר ליקוחי בת שבע כי בהיתר לקחה כדדרשינן ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה מפני שאוריה מורד במלכות היה והרי היא לך בהיתר כמו שלקחת אביגיל אחרי מות נבל ולא נכשלת בה מקודם וכך היא לך בת שבע וזה ההיתרי גרם לך מפני שנתתי לך בית אדוניך ומלך אתה אלא מדוע וגו' ואותו הרגת בחרב בני עמון וזהו עיקר התוכחה לדוד:
זו רצפה פילגש שאול וזהו נשי אדוניך:
והדא דתנינן וכו' כמשנה הראשונה. כדלקמיה דבראשונה היו משפחות עוברות והאבלים עומדין וכצ''ל והא דתנינן הפנימין פטורין והחיצונין חייבין כמשנה אחרונה צ''ל:
דסופפתה. שם מקום ובפ' מי שמתו גריס דתוספאה:
תני ר' יהודה וכו'. בתוספתא שם:
הרואין פנים. עומדין בשורה פנימית ורואין פני האבל שעובר לפניהן:
משנה: מֶלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ לֹא מֵעִיד וְלֹא מֵעִידִין אוֹתוֹ לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין אֶת אִשְׁתּוֹ לֹא מְיַיבֵּם וְלֹא מְיַיבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רָצָה לַחֲלוֹץ וּלְיַבֵּם זָכוּר לְטוֹב. אָמְרוּ לוֹ אִם רָצָה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאֵין נוֹשְׂאִין אֶת אַלְמְנָתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. נוֹשֵׂא הוּא הַמֶּלֶךְ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמְנָתוּ שֶׁל שָׁאוּל שֶׁנֶּאֱמַר וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶךָ בְּחֵיקֶךָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
נושא המלך וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:
אין שומעין לו. דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וגנאי הוא לו שיחלוץ ותרוק בפניו והואיל ואינו חולץ אינו מיבם וכן הלכה:
מתני' מלך לא דן ולא דנין אותו. ודוקא מלכי ישראל שאינם נשמעים לדברי חכמים אבל למלכי בית דוד דנין ודנין אותן שנאמר בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט:
הלכה: מֶלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ כול'. לֹא דָן. וְהָֽכְתִיב וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכָל עַמּֽוֹ. וְתֵימַר הָכֵן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. הָיָה דָן הַדִּין. זִיכֶּה הַזַּכַּיי וִחִייֵב הַחַייָב. הָיָה הַחַייָב עָנִי נוֹתֵן לוֹ מִשֶּׂלּוֹ. נִמְצָא עוֹשֶׂה דִין לָזֵה וּצְדָקָה לָזֵה. רִבִּי אוֹמֵר. הָיָה דָּן וְזִיכֶּה הַזַכַּיי וְחִייֵב הַחַייָב. מַעֲלֶה עָלָיו הַמָּקוֹם כִּילּוּ עָשָׂה צְדָקָה עִם הַחַייָב שֶׁהוֹצִיא גְזֵילָה מִיָּדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כאלו עשה צדקה. אף עם החייב וכדאמר בפ''ק:
אמור מעתה וכו'. ולא משני מידי:
גמ' ואת אמר הכין. דהא משמע דהאי עושה משפט שהיה הוא בעצמו דן וכדדרשינן בפ''ק משפט וצדקה:
וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ. עַל שֵׁם מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א. רִבִּי יִצְחָק בְּשֵׁם רִבִּי. הַמֶּלֶךְ וְהַצִּיבּוּר נִידּוֹנִין לְפָנָיו בְּכָל יוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר. לַעֲשׂ֣וֹת ׀ מִשְׁפַּ֣ט עַבְדּ֗וֹ וּמִשְׁפַּ֛ט עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵ֖ל דְּבַר י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מלפניך משפטי יצא. ואין אחרים דנין אותו:
רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר אִם רָצָה לַחֲלוֹץ וּלְיַיבֵּם זָכוּר לְטוֹב. אָמְרוּ לוֹ אִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן נִמְצֵאתָ פוֹגֵם כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
נמצאת פוגם בכבוד המלך. שגם ליבם אינו כבודו להקים על שם אחיו:
תני. בתוספתא דברכות פ''ב וגריס התם הסופד וכל העוסקין וכו':
והתנינן אם יכולין להתחיל ולגמור. עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו לקרות והאמרת דאפילו בתוך ההספד מפסיקין לק''ש:
מתני'. בהספד של יום הראשון ומה דתני בתוספתא מפסיקין ביום שני הוא:
אֵין נוֹשְׂאין לֹא אַלְמָנָתוּ וְלֹא גְרוּשָׁתוֹ שֶׁלְּמֶלֶךְ. עַל שֵׁם וַתִּֽהְיֶי֧נָה צְרוּרוֹת עַד י֥וֹם מוּתָן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת׃ רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה דָוִד מְקַלְעָתָן וּמְקַשְׁטָתָן וּמַכְנִיתָן לְפָנָיו בְּכָל יוֹם וְאוֹמֵר לְיִצְרוֹ הָרַע. תִּאַבְתָּה דָבָר הָאָסוּר לָךְ. חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַתְאִיבְךָ דָּבָר הַמּוּתָּר לָךְ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. אֲסוּרוֹת מַמָּשׁ הָיוּ. וּמַה כְלִי הֶדְיוֹט שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט אָסוּר לַמֶּלֶךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. כְּלֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּהֶן הֶדְיוֹט אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַמֶּלֶךְ אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
ומה כלי הדיוט וכו'. שהרי אינו מייבם:
אסורות ממש היו. לו כדאמר מפני שנשתמש בהן הדיוט:
מקלעתן וכו'. דס''ל שהיו מותרות לו לפי שאניסות היו מאבשלום אלא שאסר על עצמו במותר לו:
ותהיין צרורות וגו'. שאפילו אחרי מות דוד אסורות לכל:
רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. נוֹשֵׂא הוּא הַמֶּלֶךְ אַלְמָנַת הַמֶּלֶךְ. שֶׁמָּצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנַת שָׁאוּל. שֶׁנֶּאֱמַר. וָֽאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת בֵּ֣ית אֲדֹנֶ֗יךָ וְאֶת נְשֵׁ֤י אֲדֹנֶ֙יךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ. זוֹ רִצְפָּה וַאֲבִיגַיִל וּבַת שֶׁבַע.
Pnei Moshe (non traduit)
ואביגיל ובת שבע. זהו בית אדוניך וכלומר שהנביא רמז לו שאינו מוכיחו על דבר ליקוחי בת שבע כי בהיתר לקחה כדדרשינן ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה מפני שאוריה מורד במלכות היה והרי היא לך בהיתר כמו שלקחת אביגיל אחרי מות נבל ולא נכשלת בה מקודם וכך היא לך בת שבע וזה ההיתרי גרם לך מפני שנתתי לך בית אדוניך ומלך אתה אלא מדוע וגו' ואותו הרגת בחרב בני עמון וזהו עיקר התוכחה לדוד:
זו רצפה פילגש שאול וזהו נשי אדוניך:
והדא דתנינן וכו' כמשנה הראשונה. כדלקמיה דבראשונה היו משפחות עוברות והאבלים עומדין וכצ''ל והא דתנינן הפנימין פטורין והחיצונין חייבין כמשנה אחרונה צ''ל:
דסופפתה. שם מקום ובפ' מי שמתו גריס דתוספאה:
תני ר' יהודה וכו'. בתוספתא שם:
הרואין פנים. עומדין בשורה פנימית ורואין פני האבל שעובר לפניהן:
11b שְׁלֹשָׁה בָנִים הָיוּ לְחֶצְרוֹן. דִּכְתִיב וּבְנֵ֥י חֶצְר֭וֹן יְרַחְמְאֵ֥ל וְאֶת רָ֖ם וְאֶת כְּלוּבָֽי׃ הוּא יְרַחְמְאֵל קַדְמוֹי אֶלָּא שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה גּוֹיָה לְהִתְעַטֵּר בָּהּ. דִּכְתִיב וַתְּהִ֨י אִשָּׁ֥ה אַחֶ֛רֶת לִֽירַחְמְאֵ֖ל וּשְׁמָ֣הּ עֲטָרָ֑ה הִ֖יא אֵ֥ם אוֹנָֽם׃ שֶׁהִכְנִיסָה אֲנִינָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת עַמִּֽינָדָֽב׃ וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת שַׂלְמָֽה׃ וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז נָשָׂא אֶת רוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
ורם. זהו הבן השני לחצרון וכתיב שם ורם הוליד את עמינדב וגו' ושלמון הוליד את בעז והרי בעז נשא את רות. כך היה במחשבת נבל שגם זו כפגם היא ולא ידע מואבי ולא מואבית:
שלשה בנים היו לחצרון וכו'. איידי דמייתי לקמן מילתיה דנבל דריש להני קראי:
ואת כלובי. זהו כלב כדכתיב וכלב בן חלרון וממנו יצא נבל דכתיב והוא כלובי וכדלקמן שהיה נבל מתגאה שאין משפחתו פגומה והוא מן הבן השלישי לחצרון כמו שלדעתו משפחות משני בנים הראשונים פגומים הן וכדמפרש ואזיל:
הוא ירחמאל קדמוי. דברי נבל הן כדלקמן כלומר שהרי ירחמאל הבן הראשון אלא שפגם בעצמו שנשא אשה גויה להתעטר ביפיה ובכבודה שבת מלך היתה כדכתיב שם ותהי וגו' ודריש היא אם אונס על שם שהכניסה אנינה לתוך ביתו שלא היה לו לקחת אותה:
הֵא נָבָל אֲתִי מִן דִּכְלוּבָי. אֲמַר נָבָל. לֵית בְּיִשְׂרָאֵל בַּר טָבִין סַגִּין מִינִּי. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְאִ֨ישׁ בְּמָע֜וֹן וּמַֽעֲשֵׂ֣הוּ בַכַּרְמֶ֗ל וְהָאִישׁ֙ גָּד֣וֹל מְאֹ֔ד וְה֥וּא כָלִיבִּי׃ דַּאֲתִי מִן כְּלוּבָי. וַיִּשְׁמַ֥ע דָּוִד֭ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי גוֹזֵז נָבָ֖ל. וַֽאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י. לְקִיּוּמָא. וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וגו'. אָמַר רִבִּי יוּסְטָּא בַר שׁוּנֵם. נַעֲשׂוּ מַחֲנֶה. וַיַּ֙עַן נָבָ֜ל אֶת עַבְדֵ֤י דָוִד֙ וגו'. וּמְנַיִין לְדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁמַּתְחִילִין מִן הַצַּד. תַּנָּא שְׁמוּאֵל הַזָּקֵן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד לַֽאֲנָשָׁ֜יו וגו'. וַיָּ֥עַט בָּהֶֽם. מָהוּ וַיָּ֥עַט בָּהֶֽם. אַפְחִין בְּמִילִּין. וְעַתָּ֗ה דְּעִ֤י וּרְאִי֙ מַֽה תַּֽעֲשִׂ֔י׃ וַתִּפְגּוֹשׁ אֹתָֽם׃ גִּילַּת שׁוֹקָהּ וְהָֽלְכוּ לְאוֹרָהּ. וַתִּפְגּוֹשׁ אֹתָֽם׃ הוּקְרוּ כוּלָּם. וחד אָמַ֗ר אַךְ֩ לַשֶּׁ֨קֶר שָׁמַ֜רְתִּי וגו'. מַשְׁתִּ֥ין בְּקִֽיר׃ מָה עִיסְקֵיהּ דְּכַלְבָּא מַשְׁתִּין בְּכָתְלָא. אֲפִילוּ עַל כַּלְבָּא לֵי נָא חַיִיס. וַתֵּ֤רֶא אֲבִיגַ֙יִל֙ אֶת דָּוִ֔ד וגו'. אָֽמְרָה לֵיהּ. מָרִי דָוִד. אֲנָא מֶה עָֽבְדִית. בָּנַיי מֶה עָֽבְדוֹן. בְּעִירַיי מָה עֲבֲד. אָמַר לָהּ. מִפְּנֵי שֶׁקִּילֵּל מַלְכוּת דָּוִד. אָֽמְרָה לֵיהּ. וּמֶלֶךְ אַתָּה. אָמַר לָהּ. וְלֹא מָשְׁחֵנִי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ. אָֽמְרָה לוֹ. עַדַּיִין מוֹנֵיטָא דְּמָרָן שָׁאוּל קַייָם. וַֽאֲנִי֙ אֲמָ֣תְךָ֔. מְלַמֵּד שֶׁתְּבָעָהּ לְתַשְׁמִישׁ. מִיַּד הוֹצִיאָה כִתְמָהּ וְהֶרְאָת לוֹ. אָמַר לָהּ. וְכִי רוֹאִין כְּתָמִין בַּלָּיְֽלָה. אָֽמְרָה לֵיהּ. וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֵיךָ מַי שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר. כְּתָמִין אֵין רוֹאִין בַּלָּיְֽלָה וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּלָּי‍ְֽלָה. אָמַר לָהּ. כְּבָר נִגָמַר דִּינוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. אָֽמְרָה לוֹ. וְלֹֽא תִהְיֶה֣ זֹ֣את ׀ לְךָ֡ לְפוּקָה֩.
Pnei Moshe (non traduit)
ודוד אמר וגו'. אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבקר משתין בקיר זהו הכלב ומה עסקיה להזכירו אלא כך אמר אפילו על הכלב ומשלו איני חס שלא ישתייר שום זכר ממנו:
עדיין מוניטה דמרן שאול קיים. מטבע שלו ועדיין לא יצא טבעך בעולם:
ואני אמתך מלמד וכו'. אמתך דריש שאמרה איני ראויה אלא להיות אמתך:
וכי רואין כתמין בלילה. והלא צריך להבחין המראה אם הוא טמא או טהור:
ותפגוש אותם דריש שפגעה בגופן ממש שנעשו בעלי קריין כולם מחמת שהסתכלו ביפיה:
הא נבל אתי מן דכלובי. כלומר דברי נבל הם כך אמר הרי נבל דאתי מן דכלובי השלישי לחצרון ואין במשפחתו שום פגם כדמסיק אמר נבל לית בישראל בר טבין סגין אין בישראל בן טובים יותר ממני:
מישראל. כלומר שכלנו מישראל אנחנו ולא נתערב זר במשפחתינו:
הדא הוא דכתיב וכו'. כמו שהכתוב מעיד שבא מכלב:
וישמע. דוד וגו' וישלח דוד עשרה נערים וגו' ואמרתם כה לחי לקיומא. יהי רצון שתתקיימו לשנה הבאה:
נעשו מחנה. וינוחו קדריש וכן אמר בהאי תלמודא בסוף פרק קמא דעירובין ודריש מכאן למחנה שהיא עשרה וכלומר שכולם כאחד כוונתם היה בשביל כבוד דוד וטובתו:
ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את חרבו וגו' ואח''כ ויחגור גם דוד את חרבו:
אפחין במילין. הפיחם בדברי רוח:
גילת שוקה וכו'. נתגלה שוקה והלכו לאורה בשורק כלומר לאור תאותה:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. פִּיקָפּוּקֵי דְּבָרִים הָיָה שָׁם. רִבִּי לֵוִי הֲוָה עֲבַר פַּרְשָׁתָא. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. עֲלוֹן וְשָֽׁמְעוֹן קָלֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי דְרַשׁ. דְּלֵית אֶיפְשַׁר לֵיהּ דְּהוּא מַפְקָא פַרְשָׁתָא דְלָא רִיבָוווֹן. עָאַל וַאֲמַר לוֹן. לָא. וּשְׁמַע רִבִּי זְעִירָא וָמַר. אוּף בַּאֲגַדְתָּא אִית רִיבְּווֹן. לְפוּקָה֩. פִּיקָפּוּקֵי דְּבָרִים הָיָה שָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
פיקפוקי דברים היו שם. שיצאת בדברים של רמז וחידודין:
הוה עבר פרשתא. היה דורש את הפרשה ואמר רבי זעירא להחבירים שיכנסו לשמוע קולו דר' לוי דורש שאי אפשר שהוא מוציא הפרשה בלא ריבוון בלא חידוש:
עאל ואמר לון לא. נכנס אחד ושמע שהוא עוסק בפ' זו ואמר להם לא יש חידוש בדברים שאלו דברי אגדה הן:
ושמע ר' זעירא ואמר להן. אעפ''כ דאף באגדתא יש לדרוש כמה חידושים וכדדריש לקמיה:
אָֽמְרָה לֵיהּ. כַּד תִּיפּוּק פִּקְפּוּתָךְ יְהוּ אוֹמְרִים עָלֶיךָ. שׁוֹפֵךְ דָּמִים אַתְּ. וּלְמִכְשׁוֹל עָוֹן. אַתָּה עוֹמֵד לְהִיכָּשֵׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ. מוטָּב אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם. עֲתִידָה רוֹבָה מִן הָדָה מַייְתֵי לֹא תְהֵא דָא כְדָא. וְלִשְׁפּוֹךְ דָּם. עוֹמֵד אַתָּה לִמְלוֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְהֵן אוֹמְרִים עָלֶיךָ. שׁוֹפֵךְ דָּמִים הָיָה. וְהָדָא דְתֵימַר. כָּל הַמְקַלֵּל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד חַייָב מִיתָה. אַדַּיִין מְחוּסָּר כִּסֵּא אַתְּ. וְזָכַרְתָּ֖ אֶת אֲמָתֶֽךָ׃ מְלַמֵּד שֶׁפָּֽקְרָה עַצְמָהּ. וְכֵיוָן שֶׁפָּֽקְרָה עַצְמָהּ פְּגָמָהּ הַכָּתוּב. בְּכָל קִרְייָא אַתְּ קְרִי אֲבִיגַיִל בַּר מֵהָדֵין פְּסוּקָא וַיֹּ֥אמֶר דָּוִד֭ לַֽאֲבִיגַ֑ל בָּר֤וּךְ יי. מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים. דַּם נִידָּה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
כד תיפוק פיקפוקתך. כשיצא הקול מה שאתה רוצה לעשות אי נמי כשיתפרסם שמך בעולם ותקום למלכות יהו אומרים עליך שופך דמים אתה בחנם וזהו לפוקה והשתא דריש ולמכשול לב דמיותר הוא אלא דקאי על הדבר השני שתבעה לתשמיש ולמכשול עון קאמרה:
אתה עומד להיכשל וכו'. ולמכשול בוי''ו קדריש:
עתידה רובה מן הדה מייתי. עתיד שיבא לך מכשול גדול מזה ולא תיקח לך עוד מכשול זה עם זה:
ולשפך דם חנם וכו' ומה שאתה אומר כל המקלל וכו'. כבר אמרתי לך שעדיין מחוסר כסא אתה ואין דינו כמורד במלכות:
מלמד שפקרה עצמה. הפקירה עצמה בדבר זה שאמרה וזכרת את אמתך לרמז לו שאחרי מות בעלה יקחנה לאשה:
בכל קרייא. בכל הפסוקים שבפרשה כתוב אביגיל מלא וכאן אביגל חסר:
מבוא בדמים. תרתי משמע:
משנה: מֵת לוֹ מֵת אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּיטָּה יוֹצֵא שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִיטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר שֶׁנֶּאֱמַר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּיטָּה. אָמְרוּ לוֹ לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַייֵּס. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַדַּרְגֵּשׁ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אינו יוצא מפתח פלטרין שלו. דגנאי הוא למלך להראות עגמת נפשו לפני העם:
לא היה הדבר אלא לפייס. את העם כדי שיכירו שלא בעצתו הרג יואב את אבנר ואין הלכה כר' יהודה:
דרגש. מטה של מזל העומדת בבית ונקראת דרגש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source